טכנולוגיה ואבטחת מידע מזווית אחרת

דקה 26:43 של התוכנית החדשה "נדבר על זה בבית". אני, ובעצם כמעט מחצית קהילת ההאקינג, נצמדים לטלוויזיה ומחכים בכיליון עיניים למה שהולך להיות הבדיחה החדשה של הקהילה. בתוכנית הטלוויזיה החדשה של עמנואל רוזן (המנחה, עיתונאי ואיש תקשורת), יושבים שבעה אנשים שמקבלים חמש דקות לדבר על אייטם כלשהו. לפני שמדברים על אותו אייטם, מוצגת כתבה, שבסיומה יגיד רוזן מספר מילים, ויתן את אות הפתיחה להנחתת כדורי האש מששת חברי הפאנל האחרים, שמדברים ישירות מבתיהם. חברי הפאנל, מזה שצירופו לפאנל מובנת לזה ההזוי הם: גבי גזית (עיתונאי, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה), שלי טימן (שופט), מנחם בן (מבקר ספרות, משורר ומבקר דעות), דניאלה וייס (דתייה, מראשי תנועת גוש אמונים), נטע אחיטוב (אישיות לא מוכרת לפחות עבורי, עיתונאית) ומוקי (זמר(???)).

בפרק השני שהוצג רק שלשום (12/05/2010), אחד האייטמים נבנה על אמא מבוהלת וסקרנית, ששאלה מה הילד שלה עושה ליד המחשב כל-כך הרבה שעות ביום מאחורי הדלת הסגורה, בטענה שאין לה יכולות לפקח עליו. רוזן מתחיל למלמל כמה מילים שאני מתקשה להאמין שאני שומע, ובמקום לספר לאמא שהפיקוח כיום הוא לא ממש קשה, או לדבר על פורנו ולהזכיר תכנים בלתי-הולמים אחרים, הוא מדבר על… האקינג?! אני יושב ותוהה האם הנושא בכוח הוצמד לכתבה, מכיוון שאם נקח את העובדות בשטח – אין שום קשר בין רוב הילדים בישראל להאקינג. זאת ועוד, עמנואל רוזן משתדל להציג את הטיעון הזה באופן שבו הוא טוען שרוב הילדים בישראל הם האקרים ("כל ילד שני", כפי שהוא טוען בסוף האייטם). נראה שעמנואל רוזן היקר לא נותן לעובדות לבלבל אותו.

האייטם מתחיל, ומשודרת כתבה משעשעת עד דמעות לכל אחד שמבין דבר וחצי דבר בהאקינג. כבר בתחילת הכתבה נראת גודל הזוועה: שתי דוגמאות לריצה ראנדומלית של דברים על המסך (שלא קשורים אפילו לא במעט להאקינג, אפילו שכתוב שם "Hacked"), כנראה סתם כדי ליצור קשר אסוציאטיבי עם המטריקס. מובאים שני ילדים בני 13 שידברו על נושא ההאקינג (מובן שנלקחו בכוונה ילדים צעירים, על מנת ליצור רושם מסוים), וניכר שאת מה שהם אומרים לא אימתו מול אף גורם מקצועי (SQLi פירושו SQL Injection [ולא איג'קטיום]). גם ברור לכל אדם בר-דעת שהילד כובע שחור שהוצג שם אינו מבין את הדברים שהוא עצמו אומר ("מציבים מודעות של גוגל, של קליק-און ושל אדסנס", כאשר אדסנס היא בכלל תוכנית של גוגל, בעוד שבאותה נשימה הילד מרשה לעצמו לחשוב שהוא טוב בהרבה מהאנלייזר), וטענת הכתב שבני עשר פורצים לאתרי משחקים ושבני 13 "מתמחים בפלילים" היא אבסורדית – הייתי שמח שהכתב הנכבד יראה לי דוגמה לתיק בודד שכזה. בקיצור: עבודה עיתונאית לשמה – ללא אימות עובדות, עם הוצאה מובהקת של העניין מכל פרופורציה שהיא.

והנה, עמנואל רוזן נוקש בגוינג הפתיחה המטאפורי, ומופיעה השאלה על המסך: "האם צריך לפתוח משטרת אינטרנט?" המום מהשאלה הפסיכית ובעלת הקשר הקלוש מאוד למציאות ולאפשרות הטכנולוגית, הקשבתי לדברי ששת השטותניקים, שהרשו לעצמם לפתוח את פיותיהם הגדולים אפילו ללא מעט רגשות אשמה על כך שאינם מבינים בנושא. מתחילים עם מוקי, הזמר, ואני בטוח שאני הולך לשמוע ביקורת מטומטמת משהו, אבל אני דווקא מוצא את הדברים שאמר כמעניינים: מוקי טוען שיש לקחת את אותם האקרים בידיים ולתת לממסד לטפח אותם. במילים אחרות: לפני שיהפכו לפושעים ויוצבו כבושה למדינת ישראל, יש לקחת אותם, ללמד אותם ולחנך אותם, בידיעה שבבוא העת (צבא?) יוכלו אותם האקרים לשרת את ישראל נאמנה, ולנצל את הידע שלהם לדברים מועילים. נטע אחיטוב משמיעה דעה ממולמלת משהו, ונראה שהיא לא סגורה על עצמה, ומדברת על טוקבקים פוגעים לצד עולם מלא ידע שמספק האינטרנט. כשאני מתחיל לתהות האם הפאנליסטים אולי סוף-סוף ימתיקו את טעמה המר של הכתבה הזו, זכות הדיבור מועברת לגבי גזית שכרגיל מביע את הגיגיו (הדי-מטופשים, יש לציין) ברהיטות בלתי-נלאת, וטוען שהילדים האלו הם פושעים בהם יש לטפל "גם אם הם יהיו האליטה של חברות הStartup עלי-אדמות". ניכר שאת גבי גזית לא ממש מעניינת הכלכלה של מדינת ישראל, בטח ובטח שלא הבטחון שלה (שכן את אותם הילדים ניתן לנצל למטרות כמו התקפת אפיקי התקשורת של מדינות אויב). הוא מוסיף ואומר, בצורה שבאופן אישי הרגיזה אותי מאוד, שבלי שום קשר אישי לטוקבקים הפוגעניים שנגדו (כן, בטח), יש לחייב כל אחד שמגיב לחשוף שם, מספר זהות(?!) וIP "של מחשב". על ההגבלות הטכנולוגיות בנושא מר גזית הנכבד לא טרח לחשוב, אבל נו מילא. העיקר להביע דעה ולהראות נחרץ לגביה, ככל עיתונאי. תודה לאל זכות הדיבור עוברת לחבר הפאנל הבא, הפעם לשלי טימן השופט, שמדבר (כצפוי) על החקיקה בנושא. הוא מסכים עם גבי גזית, אך מקטין את היקף דבריו; הוא אומר שיש להקים "משטרת אינטרנט" (רק השימוש בביטוי גורם לי בחילה), שתטפל בטוקבקים רק אם אלו גורמים נזק. גבי גזית שוב נכנס לתמונה, ומנסה לתקן אותו בעדינות (עד כמה שהוא יכול): "מכפישים, שלי". שלי עומד על שלו ואומר: "מכפישים? הכפישו אותי גם כן. ברגע שהם גורמים נזק בהסתה, זה כבר משהו אחר". תורו של מנחם בן המשורר והפובליציסט לדבר, ודווקא כאן אנחנו שומעים את הקול השפוי: לא רק שהוא נמנע מהביטוי משטרת אינטרנט, אלא הוא גם טוען שאין לפקח על טוקבקים בכלל (אלא כאשר הם מגיעים להפרה פלילית). כשגבי גזית מתקיף באומרו שיש לזהות את שם הטוקבק, ואומר למנחם בן שיחזיק בדעה שהציג "עד שתפגע יום אחד", מנחם בן יוצא להתקפה שמנגד וטוען שיש נגדו אלפי טוקבקים, והוא קורא את זה באהבה ובשעשוע. אבל אז מנחם בן מסתבך. הוא גילה את סוד הסודות של עמנואל רוזן: "בכל עניין ההאקרים, נראה לי ניפוח לגמרי מוגזם…". קולו של מנחם נקטע על ידי ששת האחרים שממהרים לצעוק "נו באמת", ועמנואל רוזן יוצא למתקפת הגנה על האייטם: "מנחם, תאמין לי שזה לא ניפוח ושכל ילד שני פורץ היום לאתרים[...]". יצא המרצע מן השק. עמנואל רוזן ממהר להעביר את רשות הדיבור לחברת הפאנל האחרונה, דניאלה וייס, שמדברת על חסימת האינטרנט לבני נוער באמצעים כמו "אינטרנט רמון" ומוסיפה את דעתו של מוקי על טיפוח קבוצת הנוער הזו לצרכים חיוביים. בכך מסתיימת בזריזות הכתבה, בלי זכר לנזק התדמיתי המטורף שהשאירה מאחור.

אני רוצה לציין שאני לא מכיר אף אדם מהשכבה שלי [יב'] שמבין יותר מדי בנושא אבטחת המידע, בטח ובטח לא אחד שמבין בתחומי הWeb, Reverse Engineering וחבריהם לעומק (לא יאמן, יכול להיות שלא כל אחד משני ילדים הוא האקר?!). כפי שמנחם בן ציין, מדובר בניפוח תקשורתי היסטרי שכל קשר שלו למציאות הוא מקרי בהחלט, וליבי מצר על כל האמהות המבוהלות שהכתבה הזו תצמיח. רוצות לדאוג? יש לכם את הפורנו ושאר החולרעות – תאמינו לי שהסיכוי לזה הוא גבוה באלפי מונים מהסיכוי שהבן שלכם מתעסק בהאקינג. התוכנית המגוחכת והמנופחת הזו ודאי לא תחזור להופיע אצלי שוב על צג הטלוויזיה, ואני גאה להגיד שהיא לא העניקה לי כלום, פרט לאפשרות לצחוק יחד עם הקהילה על הטמטום העז שהוחדר לשם בכח מכל עבר.

כל טוב ושבת שלום לכם,
ים מסיקה.